באירופה נותרו מעט מאוד מקומות בתוליים שאפשר לחוות בהם את הטבע הפראי בשיאו וליהנות ממפגש תרבותי מרתק. אחת מהמדינות שעדיין מאפשרת לחוות את זה היא אלבניה. מדינה צעירה. רק לאחרונה היא השתחררה מהלפיתה הקומוניסטית והחלה את הצעדים העצמאיים הראשונים שלה. כמדינה שמגלה את החופש כל יום מחדש, אנשיה רעבים למפגשים, לתיירים, לאירוח, לגלות את מי שנמצא. מדינה קטנה זו  על שפת הים האדריאטי, היתה נתונה במשך שנים רבות מסוגרת תחת משטר קומוניסטי נוקשה, הקדמה בוששה להגיע אליה. משמעות הדבר, שנותר בה עדיין משהו מהקסם של פעם. התושבים, שעדיין לא רגילים לתיירות המונית, שמחים עם כל מטייל שבא מבחוץ ומזכים אותו בקבלת פנים חמה וידידותית. הנופים הטבעיים של אלבניה הם חלק בלי נפרד מהטיול במדינה: רכסי הרים מרשימים, יערות אלונים, קניונים דרמטיים, נהרות, מעיינות וברכות טבעיות, חופי ים בתוליים ומפרצים חבויים. אל כל היופי הזה, שעד לפני שנים אחדות היה חבוי וכמעט סודי האלפים האלבניים, בהם שוכנים כפרים מנותקים מכל קידמה טכנולוגית, תלויים על מדרונות תלולים במיוחד, חקלאות פרימיטיבית ובראשיתית הכוללת חריש באמצעים ידניים בלבד, אוכלוסייה חמה ומכניסת אורחים, נהרות שוצפים ומים צלולים בצבע הטורקיז הזורמים בקניונים עמוקים, יערות ירוקים ועשירים ודרכים עקלקלות המהוות אתגר לכל נהג האוהב לחוש ולהכיר את המדינה בה הוא מטייל דרך רכבי השטח